ברוכים הבאים לרמה 2. אחרי שקבלתם רושם ראשוני מ"שפת האני" וכיצד היא מכוונת אותנו פנימה לעצמנו בניגוד ל"שפת האנחנו" המכוונת אותנו לאחר, ולאחר שאתם מבינים שהמראיין – גם אם הוא לא שמע על "שפת האני" – יעריך את מי שמשתמש בה, נאמר כמה מלים על ההבדל בין שתי השפות.
האם תשתמשו במהלך הראיון ב"התפעלות" באופן שתוכלו "לפרגן" לעצמכם וגם לזולתכם על יכולות אמיתיות בלי להתבייש או שדוקא תהיו עסוקים ב"כבוד" הבא מבחוץ ועל כן שייך ל"לשפת האנחנו"?
האם תוכלו לדבר על הקשיים שלכם ב"אמפתיה", בלי לחשוש יתר על המידה משום שלכל אחד יש קשיים וגם להקשיב לקשיים של הזולת? או שאתם עסוקים ב"הזדהות" וברצון להיות כמו האחר ולחקות אותו. זכרו שהמראיין שלכם רוצה אתכם עצמאיים.
האם אתם יכולים לעמוד על שלכם ב"תקיפות" ומעניקים לאחר את הזכות לעמוד על שלו או שאתם חוששים מהסמכות? תקיפות היא הבסיס ליוזמה ויצירתיות.
לסיום, איך "החשיבה הביקורתית" שלכם? האם אתם מנמקים את דבריכם בהיגיון, עם סיבה ותוצאה או שאתם עסוקים יותר ב"כישרים חברתיים" המתבטאים במניפולציות קבוצתיות וכישורי השרדות. הרי לא לשם כך באתם לעבודה.
אז קדימה לתרגול נוסף של עקרונות "שפת האני"… ואני מחכה לכם ברמה מספר 3.